מבנה המוח ומנגנון יצירת פעולותיו(ב')
כיצד והיכן נוצר למעשה הקישור בין המסלולים העצביים,היוצרים מסלולי קומפלקס מושגיים שהם הבסיס לכל למידה?מהו הבסיס הפיזיולוגי ליצירת קישורים וקומפלקסים בתוך מוחנו?האם קישורים נוצרים רק בניאו קורטקס?
יש לציין כי מוחנו בנוי בצורה כזאת שכל מסלול עצבי אשר כבר עורר בו בעבר (נצרב)ישוחזר ובכלל יעבור עיבוד כלשהו בעתיד ביתר קלות. אם שני מסלולים עצביים הקשורים זה לזה אסוציאטיבית, התנייתית או משמעותית עוררו בו זמנית על ידי מרכזי העיבוד ויתבצע ביניהם בקורטקס קישור הרי שתיווצר ביניהם צריבת קישור בדומה לצריבת הקישור היוצרת זיכרון במכשירים אלקטרוניים מוכרים. הדבר דומה ,למשל, לצריבה מקשרת של מעברים חשמליים המאפיינת כל מכשיר אלקטרוני המאפשר צריבה של זיכרונות,זוהי פונקציה הקיימת מזה שנים במגוון מכשירים נושאי מידע כגון מחשב,רדיו דיגיטאלי,טלפון דיגיטאלי וכיו"ב.
במוח האנושי נראה גם כי צריבות חוזרות מעבות ומחזקות יותר ויותר את המסלול המורכב הנלמד והופכות אותו אפילו נגיש וזמין יותר באופן שהוא הן קל לעירור והן מקושר ליותר סיטואציות והקשרים, זו משמעות התגבשות הלמידה,חיזוק ועיבוי הזיכרון וזהו גם מנגנון פיתוח המיומנות באמצעות תרגול חוזר. נראה כי צריבה של זכרונות עמוסים במשמעות רגשית רבת עוצמה :הן מאיימת ,מסכנת חיים, והן ליבידינלית מעניקת חיים היא חזקה יותר,ומוערת הרבה יותר בקלות ובעצמה. ההיגיון בכך הוא שבמצבים כאילו רצוי מאוד שלא לשכוח את הנלמד והמחיר על שכחה מסוג זה עלול להיות פטאלי או לפחות כואב ובעל עלות עצומה במונחים אבולוציוניים. כמו שוודאי ידוע כל אחד עלול לטעות ואפילו עלול לא ללמוד מטעויות של אחרים,אבל מי שחוזר על אותה שגיאה חמורה שביצע הוא עצמו פעמים רבות ללא יכולת ללמוד מהניסיון הוא פשוט טיפש,לקוי שכלית או פסיכו אורגנית,או פגום רגשית,נפשית ואולי אישיותית. באמצעות מנגנון מכאני זה של צריבת קישור,הבלתי ידוע או מוכר הופך לידוע ומוכר,מוצג הופך למושג,והמושגים מתגבשים והופכים למורכבים ומעובדים יותר ויותר משך כל חיינו,וכך נוצרות בניאו קורטקס שלנו גם תבניות של משפטים פורמאליים, תבניות של חוקים לוגיים ומתמטיים ומשפטים מדוברים בעלי משמעות. כך גם נרכשות מיומנויות התנהגותיות שונות הדורשות ביצוע מדויק ,רציף וזורם של תנועות ומכאן משמעות המונח "מאסטר" משמע שולט,משמעות המונח היא שלאדם מסוג זה ישנה מיומנות בסדרת פעולות או חשיבה המושגת לרוב באמצעות תרגול רב.
מהאמור לעיל מסתבר כי ישנם קישורים רבים במוחנו אשר אינם מולדים ומתבצעים דווקא בדרך של למידה וחשיבותם להתפתחותנו והתמודדותנו מול העולם היא רבה. מנגד,ישנם קישורים אסוציאטיביים אשר עלולים להוביל גם לקשיים ולמצוקה נפשית כגון ההתניות הנוצרות באמיגדלה ובקורטקס הקדום בין גירויים ניטרליים במהותם לבין חוויה מאיימת מאוד,הדבר יוצר הכללת למידה אברסיבית שאינה רצויה,ומתבטא לאחר מכן בהגבת יתר חרדתית למכלול גירויים שהיו ביסודם ניטרליים או בעלי משמעות חיובית, עד שקושרו לגירוי או סיטואציה מסכני חיים, זהו גם המקור להפרעות הפוסט טראומטיות. הלמידה כאן אינה סביב קומפלקס מושגי קוגניטיבי וקוהרנטי כמו שמתבצע בדרך כלל בניאו קורטקס אלא ישנה כאן למידת התניה אסוציאטיבית פבלוביינית,ולכן התברר די מהר דרך ניסיון קליני של פסיכו תרפיסטים רבים שניסו דרכי טיפול שונות להפרעה הפוסט טראומטית שהדרך היחידה לרפא הפרעה זו היא ליצור התניות ממסכות ניטרליות או מהנות לגירויי המטרה שקושרו בעבר באופן מופרז ובלתי סביר או מחויב לחוויה או הסיטואציה המאיימים,וזאת באופן שינטרל את השפעת ההתניה האברסיבית המקורית. לכן בטיפול במקרים אילו מתרגלים שיטות הירגעות והרפיה ולאחר מכן יוצאים בהדרגה מדפוס ההימנעות שקובע לגירויים אילו שנטענו במשמעות קטסטרופאלית,לדפוס של מפגש מחודש ושונה עם הגירויים או הסיטואציות וזאת במגמה לחוות אותם באופן חיובי ולקשר אותם לאסוציאציות של חוויות רגשיות שונות בתכלית מאשר זו הטראומטית.
אנו נתמקד במאמר זה יותר בקישורים הניאו קורטיקליים היוצרים מושגים,אך קודם כל נסביר את משמעות היווצרות הקורטקס,הן הקדום והן החדש ומהם תפקידיהם. משכן המושגים כולם למיניהם והידע בכללו הוא בקורטקס,ולכן אם נבין את דרך היווצרות המושגים ותפקידם הדבר יקל עלינו להבין את מבנה ותפקידי הקורטקס. איך נוצר המושג הפרימיטיבי מתוך האב מושג? אם אנו רוצים להבין את פעולת המוח האנושי,עלינו להבין קודם כל את המוחות הבסיסיים והפשוטים יותר ,משמע את המוח הזוחלי והמוח היונקי שיש לו קווי דמיון רבים אל מוחנו. ובכן ,המוצגים הזהים בתכונותיהם לאבות המושגים יוצרים בהיקלטם בבעל החיים הזוחל בד"כ הגבה אינסטינקטיבית. הגבות מסוג אילו הספיקו כנראה לחלק מהדינוזאורים והזוחלים של ימינו בכדי לשרוד ולהתקיים,אך מסתבר שיחד עם זאת הם לא מאפשרים תגובה שהיא מספיק מובחנת למכלול של גירויים שהם יותר מורכבים מטיבם משמע לגירוי או סיטואציה פחות טיפוסיים או משמעותיים קיומית שאינם יוצרים תגובה אינסטינקטיבית מיידית ועוצמתית. בנוסף מסתבר שבתוך כל קבוצת אובייקטים ,זן או מין עשויים להתקיים אובייקטים שהם שונים זה מזה בתכלית השוני באספקט זה או אחר,ולכן גם ההגבה כלפיהם אינה אמורה להיות סטריאוטיפית אלא צריכה להיות מובחנת ומשתנה בהתאם. מעבר לכך תגובות סטריאוטיפיות בלבד,ואפילו תואמות, כלפי מכלול גירויים ומצבים מהוות לעיתים קרובות דפוס שגם אם הוא תואם הוא מאוד שבלוני,צפוי ולא מתוחכם. מספיק שייווצר יצור עם אבחנה גבוהה יותר(יונק וצפונה) שידע לזהות את הדפוס הסטריאוטיפי של הזוחל וכתוצאה מכך ילמד איך לגבש אסטרטגית פעולה יעילה כנגדו,וכבר ייווצר מצב בו יוכל בעל החיים המתקדם יותר לגבור על הזוחל הפרימיטיבי בחלק הארי של ההתמודדויות,וזאת גם באם הזוחל חזק יותר,מצויד במבני הגנה טבעיים מורפולוגיים עמידים יותר ואפילו מאובזר בשיני ארס פעילות ואימתניות. כך למשל גובר המונגוז הקטן(סוג נמייה) על נחשי הקוברה,וכך לומדים גם מאלפי הנחשים כיצד לנבא את דפוס הגבתן הסטריאוטיפי של הקוברות ולגבור עליהן שוב ושוב בנקל. משום כך פיתחה האבולוציה את היכולת ללמידה מבחינה,שאפשרה לבעלי החיים היונקים להגיב בדרכים שהן יותר מתוחכמות ויעילות מול מכלול דקויות המציאות הסובבת אותם. היה זה אחד מהמאפיינים המרכזיים שאפשרו ליונקים לזכות ביתרון אבולוציוני בולט. לשם כך היה צורך ללמוד את המשמעויות הקיומיות והייחודיות של האובייקטים,ואת המאפיינים הקונקרטיים הספציפיים של כל אובייקט וזאת באמצעות התניות ומושגים. התניות קיומיות,רגשיות ומשמעותיות התבצעו באמיגדלה,ולימוד נוסף גם על המאפיינים המרחביים והקונטקסטואליים של מצבים ואובייקטים, התבצע בהיפוקמפוס. הקישור של מכלול מאפייני וההקשרי האובייקט כולל זיכרונות התבצע בקורטקס הקדום. בעוד שבמוח הזוחלי הקדום רוב הפעלות המסלולים היו כמעט ישירות: הגירוי היה מגיע למוח הזוחלי,ממוין ומאופיין שם על פי אב המושג המתאים לו ובהתאם לכך המוח הזוחלי היה מייצר תגובה אינסטינקטואלית מתאימה לגירוי זה. הרי במוח היונקי התמונה נעשית יותר מורכבת,הגירוי עובר כאן כבר תהליכי עיבוד שהם בפירוש מתקדמים יותר,הגירוי,משמע האובייקט הנקלט מקושר קודם כל למכלול מאפייניו הרגשיים והמרחביים,ורק אז מתבצעת הן ההטבעה הייחודית שלו בקורטקס המאופיינת בקישור ליניארי למכלול מאפייניו הקונקרטיים והן להחלטה לגבי הגבה המתאימה לגביו.
אך בהתאם למה יגיב היונק לגירוי? האם בהתאם למאפייניו המרחביים או הרגשיים,האם כאל אב מושג או כאל גירוי ספציפי? ברור הוא שצריך להיות חלק מגשר שיבצע אינטגראציה והצלבת מידע בין התוצרים של מרכזי החישה,האמיגדלה וההיפוקמפוס,משמע ייצור קומפלקס גירוי מורכב המכיל בחובו הן את המאפיינים האמוציונאליים והן את המאפיינים המרחביים תנועתיים של האובייקט. הצלבה זו (כולל לכל הזיכרונות המקושרים)מתבצעת בקורטקס הקדום. המסלולים הנוצרים הן באמיגדלה והן בהיפוקמפוס מועתקים אל קורטקס הקדום. עקב הסמיכות הזמנית של היווצרותם,ועקב קישורם לגירוי זהה הרי שההעתקה נעשית לאזור מקובץ על פני הקורטקס,ובו זמנית נוצרת גם צריבת קישור בין המסלולים. הקורטקס הקדום מקיף את המערכת הלימבית,תפקידו הוא לא רק להיות מרכז המשגה פרימיטיבי,תפקידו הוא גם ובעיקר לעכב הגבה,ולאפשר בדרך כלל הגבה רק במצבים של זיהוי מושגי ברמת בהירות וודאות מסוימת,משמע לאפשר שיקול דעת וקבלת החלטות. במקום הגבה אינסטינקטיבית חסרת עכבות שנצפית אצל הזוחלים ניתן לראות אצל היונקים את חוסר הנחת והדריכות האלה :למשל,בהתנהגות בעלי חיים כגון כלב או חתול. הדבר גורם לכך שההגבה כבר אינה חד משמעית ואינסטינקטיבית,אלא שבעל החיים כאילו משקלל ושוקל את מאפייני המוצג המכוון ואבות המושג הנוצרים במרכזי עיבוד הביניים לעומת המושג הפרימיטיבי שכבר מוטבע בקורטקס הקדום בכדי שיוכל להגיב כלפיו באופן תואם. ההגבות אמנם אינן מגוונות כשלנו ולרוב אין כאן התנהגות חברתית מורכבת ומסועפת. יש כאן יותר דריכות ואיתה מעין התלבטות איך להגיב:האם לתקוף, לברוח, לחזר, לאכול, להירתע, להשמיע נהמות שמחה או לכשכש בזנב(במצבים מסוימים בעל החיים נראה כמו פקעת מתוסבכת של אימפולסים,ולעיתים ממש ניתן לראות כי הוא סובל מעצם המצב.) בכל מקרה קיימים כאן כבר התלבטות ומעין שיקול דעת פרימיטיבי ויכולת לעכב תגובה. לכן אם כלב גדול רץ לקראתך עדיף בד"כ לצעוק עליו בקול סמכותי ככל האפשר,יש לקוות ואף להניח כי הדבר יזכיר לו מספיק את הקול המצווה של בעליו ויגרום לו לראות בך פחות טרף פוטנציאלי ויותר בעלים תקיף,מרסן וסמכותי.(בשבילי זה עבד באופן משביע רצון ,לפחות עד כה,בפעמים הספורות שכלב גדול ומאיים רץ לקראתי).
נראה כי שיירים מאותה התלבטות פרימיטיבית מצויים גם אצלנו,מדובר באינטואיציות. באשר לאינטואיציות-אילו הם עיבודים חלקיים ברמה של תחושות הנובעים מן המושגים הפרימיטיביים הנוצרים במערכת הלימבית הם אינם מנומקים לוגית ואינם מכילים בתוכם משמעות מילולית מוגדרת לגמרי ומנומקת,לכן הנימוק הוא רק התחושה האינטואיטיבית. בכל זאת ישנם אנשים אשר חשים יותר חוויה זו מאחרים ואף נותנים לה יתר משקל ומקום,לעיתים הם אפילו נוטים להסתמך על מורשת יונקית זו כבסיס לקבלת החלטות. (נראה כי זה עשוי לסייע בעיקר במצבי הטעייה חברתית בהן המילים הן שקריות ומטעות ואז אכן עדיף להסתמך על שפת גוף ומראה עיניים אשר עשויים לכזב פחות). מנגנון ההתלבטות וקבלת ההחלטות הוא דבר שבשגרה אצלנו וניתן להבחין בו ברמה מסוימת גם ביונקים אך לעומת זאת קשה מאוד לראות התנהגות מסוג זה אפילו אצל הזוחל המשוכלל והמורכב ביותר כגון התנין,הזוחלים פועלים בדרך כלל בהגבה אינסטינקטואלית חד משמעית ופשטנית ומתוך כך גם חסרת עכבות. לכן אין טעם להשמיע קולות סמכותיים לנחש או לנסות להרתיעו,מה שיקבע את אופן הגבתו היא מידת הקרבה שלך אליו ומהירות התנועה שלך ,ונחשים בדרך כלל מנסים להכיש כאשר הם חשים בסכנה,כך שאם אתה כבר בלית ברירה נע מהר בקרבתו(נחשים קולטים בחדות בייחוד תנועה) עדיף שזה יהיה מהר מאוד ובכיוון התחמקות,או מהר מאוד בכיוון תקיפה מדויקת ומרוצצת על ראשו עם נעל כבדה או מכשיר בעל מסה וקשיות. ברמה הפיזיולוגית ניתן לשער כי בדרגת ההתפתחות היונקית הגירוי נקלט קודם כל במוח הזוחלי שעושה סיווג ראשוני של המוצגים לאבות מושג או לייצוג של אובייקטים פחות מוגדרים-מוצגים מכוונים,משם המידע עובר לעיבוד באמיגדלה ובהיפוקמפוס שהם כאמור מבנים לימביים. אם מדובר באב מושג טיפוסי הרי שישנם כבר מראש מסלולים מוטבעים מלידה התואמים אותו במבנים הבסיסיים,וקיימות במקביל הטבעות זהות מולדות גם בקורטקס הקדום. אם מדובר במוצג אחר הרי שישנן שתי אפשרויות:או שהוא נקלט והוטבע בקורטקס הקדום כבר בעבר,או שזו היא הקליטה הראשונית שלו. התוצאה בסופו של דבר תהיה זהה,גירוי שיגיע אל האמיגדלה ואל ההיפוקמפוס יעורר בהגעתו את המסלול המולד שקיים בקשר אליו,או יעבור עיבוד ראשוני התנייתי. משם שני המסלולים הן מהאמיגדלה והן מההיפוקמפוס יעברו אל אותו האזור בקורטקס השייך לאותו הגירוי,ויצרבו אותו צריבה ראשונית או שבמידה וכבר נצרבו בעבר יוער מחדש אותו קומפלקס מסלולים שנצרב וקושר כבר קודם לכן,או התקיים מראש מלידה. בקורטקס הקדום ישנן אם כן התניות נלמדות שונות,ובמקביל ישנם גם אבות מושג מולדים,שנראה כי הוטבעו בו עוד בהבניות הבסיסיות של המוח הנוצרות בהתהוותו. באשר לטבע העירור- אם המדובר בגירוי טיפוסי של אב מושג הנקלט באמיגדלה למשל,והוא מועבר אל התבנית המשועתקת הנמצאת בקורטקס,הרי שאין כל בעיית הגבה ופענוח. במצב זה תתעורר בדרך כלל הגבה אינסטינקטיבית בדומה למה שקורה במוח הזוחלי. לדוגמא,זאב רעב קולט ארנב קטן הבורח ממנו ומייד מתחיל לרדוף אחריו. או צבי תומפסון קולט בקרבתו לביאה ומתחיל לברוח בכל כוחו. הגבה מיידית זו היא הגבה מיידית וחסרת שיקול דעת,ומהירותה היא חיונית במצבים רבים לצורך פעולה בהולה ומיידית המובילה לשיפור מהיר של סיכויי ההישרדות.
אם המושג המגיע לקורטקס הוא מורכב ומעודן יותר ופחות מהווה אב מושג טיפוסי או עמוס במשמעות אבולוציונית תהיה כבר ליונק המעבד אותו התלבטות לגבי אופן ההגבה. מה שחשוב להדגיש לצורך הבנת התהליך הוא שהן מהאמיגדלה והן מההיפוקמפוס מוזרמים בכל מצב של קליטה חושית או עליית דחף מכל סיבה אחרת מסלולים עצביים מקבילים וסינכרוניים לעבר שטח עצבי מקובץ באזור הקליטה של הקורטקס הקדום. אם הם תואמים לחלוטין לקומפלקס של מושג פרימיטיבי על הקורטקס,הם יצרו קרוב לודאי הפעלה של המושג על כל היבטיו,ודבר זה יוביל לתחושת זיהוי והיכר. כיוון שלמושג הפרימיטיבי ישנם בדרך כלל קישורים לאב או למספר אבות מושג שונים המקושרים ביניהם ,הרי שתוערנה כלפיו בדרך כלל גם תגובות אינסטינקטיביות. לפעמים תוערנה כמה תגובות שכאילו במקביל,כולל תגובות שאינן מתיישבות יחד ואז יעשה על ידי היונק מעין שקלול של דרך ההגבה המתאימה הכוללת. אם נמר יראה ,למשל,ארנב בגודל פיל ועם ניבים מאיימות ,סביר להניח שהוא לא יסתער עליו מיידית ובחדווה אלא תופיע אצלו התלבטות דחפית בין פחד לבין יצר צייד. בנוסף ניתן ,למשל,לשנות את דרך ההגבה כלפי מושגים, כולל כאילו שקושרו קודם לכן לפעולה מיידית ואינסטינקטיבית כגון אכילה של מזון,למשל,על ידי יצירת למידת התניה. הדבר מתבצע למשל במסגרת אילוף,או למידת התנייה אופרנטית,מציגים בפני בעל החיים אב מושג מתגמל כגון מזון שהוא מאוד אוהב,אך נותנים לו את המזון רק לאחר שהוא מבצע סדרה מסוימת של פעולות,אשר אותן מנחים אותו לבצע,או שהמצב מצריך לבצע. לאחר מספר תרגולים מסוג זה נוצרת התניה בין סדרת הפעולות ובין סיפוק הדחף,והיונק יהיה מוכן לבצע סדרת פעולות זו בכל פעם שיוצג בפניו הגירוי המתגמל.
לעומת הגירויים הפשוטים והחד משמעיים שהוצגו יתכנו מצבים אשר בהם לא יתקיים אצל היונק זיהוי מספיק מוגדר וחד משמעי של האובייקט הנקלט. במקרה זה לא יתבצע מעבר של המסלולים העצביים מן המרכזים הפנימיים דרך המסלול המקביל שעל הקורטקס במלואו ומשם אל הקישורים שנמצאים על פניו,משמע אל שחזור כל ההיבטים של המושג או מעבר לכך לעירור תנועה יזומה או רצונית. במקרה כזה תיחשב האנרגיה העצבית לאנרגיה תת סיפית,ובמקום להפעיל את מלוא הקומפלקס המושגי על נגזרותיו היא תתועל ישירות למרכזים האוטונומיים ותיצור מעין עוררות אוטונומית סימפתטית מטרידה שמשמעותה היא שהגיע גירוי לא מובן או לא מפוענח דיו ולכן צריך להיערך ולהידרך לקראתו באופן כללי,בהפעלת המערכת הסימפתטית. כל עוד מתקיימת עוררות זאת הדבר מלווה בתחושה של דריכות וחוסר נחת ודבר זה מוביל בדרך כלל למאמצי הכרה וזיהוי,משמע מתבצעת מעין סריקה על אזורי הקורטקס השונים במגמה למצוא את המסלול שהוא זהה או דומה מספיק למכלול הקומפלקס המוער במקביל באזורים הבסיסיים משמע האמיגדלה או ההיפוקמפוס. אילו הם מאמצי זיהוי או היזכרות אשר אצל היונק הפרימיטיבי הם אינטואיטיביים. הדבר דומה לניסיון לפתוח מנעול בעזרת מפתח המורכב משניים או יותר חלקי תצריף (פאזל) שונים,רק כשיפתח המנעול תבוא תחושת הזיהוי ,ההכרה וההקלה.
לצורך הבנת הבסיס הפיזיולוגי למאמצי סריקה אילו צריך להבין כי לכל קומפלקס מסלול עצבי ישנם מאפיינים שונים,ישנו מאפיין מיקומי בתוך המוח על אזוריו השונים המציין מאילו קולטנים הגיע המסר,ישנם גם מאפיינים של תדירות ודפוס ירי עצבי וזאת בדומה לצופן התדרים הטמון בשידורי מורס,וישנו גם מאפיין של עוצמה המציין כמה מסלולים מופעלים זה לצד זה במקביל עם קליטתו החושית של הגירוי. כאשר יגיע אל המוח קומפלקס ירי עצבי חדש אל אותו האזור אשר בו קומפלקס קודם כבר טבוע,הוא לא יפעיל את כל סיבי העצב באופן אקראי,וזאת מכיוון שכמו שכבר אמרנו שחזור של מסלול זהה מוער בקלות רבה יותר מאשר מסלול בתול וראשוני. לכן מה שיוער במלואו יהיה רק אותו המסלול שכבר נוצר קודם לכן לגבי אותו גירוי. למה הדבר דומה?לכך שאם נרטיט מיתר כלשהו כך שייצור צליל בתדר מסוים,הרי שצליל זה ירטיט קודם כל דווקא את אותו המיתר הזהה למיתר הקודם ולא מיתרים אחרים. זהו עיקרון התהודה המאפשר בין השאר את קליטת התדרים השונים באוזן התיכונה. לכן רק כשהמסלול העצבי יגיע אל הטבעה זהה לו הוא יעורר אותה במלואה עם זיהוי מושגי,התעוררות קשת האסוציאציות המקושרות למושג והגבה התואמת למושג.
לא רק תהליך הזיהוי המושגי הוא תהליך סיפי,ישנם מסלולים רבים נוספים של פריקת דחף הבנויים מראש לכך שהאיברים או השרירים והבלוטות הקשורים אליהם לא יופעלו אלא אם כן כמות ועוצמת הגרייה מגיעה לסף מסוים,הדבר יכול לנבוע מסיבות שונות. למשל,תחושת הרעב מופעלת בין השאר על סמך גרייה עצבית המוערת בקיבה ועל פי רמת הסוכר בדם,אם הסף שלה יהיה נמוך מדי,ותדיר מדי הדבר עלול להוביל לאכילת יתר. העיטוש הוא עוד רפלקס המוער נוכח גרייה של נוזלים במערות האף,הוא מוביל לניקוי יעיל של האף,אך פוגם בריכוז והתפקוד ברגע ביצועו,לכן גם עיטושים רצויים רק במידה. הדחף המיני מוער על ידי האמיגדלה ,על סמך הצטברות נוזלים בבלוטת הערמונית וכיו"ב. (מסתבר שגם לנשים ישנן בלוטות בהן מצטברים נוזלים ואף מתרחשת עם הפורקן פליטתה של נוזלים אילו באופן הדומה לפליטה הגברית). הדחף המיני גורם לנו להתעניין בגרייה מינית ,למרות שבכך אנו מעלים את רמת הגרייה. אנו עושים זאת משום שרמת גרייה מינית גבוהה מאוד מתקשרת אצלנו באופן התנייתי וקוגניטיבי כאחד עם פורקן ויחד איתו מזעור רמת המתח המיני המעיק ויחד עם כך תחושת עונג. נראה כי מעבר לכך מדובר כאן גם באינסטינקט המוביל לפעילות מינית אצל בעל החיים גם אם הוא עדיין לא חווה פורקן מימיו,שהרי בעלי חיים לרמותיהם השונות עושים זאת במועדם ללא חינוך מיני או חשיפה תקשורתית אחרת לנושא דרך טלביזיה או אינטרנט. מה שכן נראה שככל שרמת הסף של ההפעלה היא גבוהה יותר כך הפורקן חזק יותר,והפעילות מהנה יותר,וכך תפקיד המין ,למשל,אצלנו בני האדם וגם אצל בעלי חיים מסוימים הוא בין השאר גם לענג הדדית ובכך לחזק ולתגמל את הקשר הזוגי המתמשך.
חזרנו לעסוק בפעילויות אינסטינקטיביות ורפלקסיביות בכדי להמחיש את נושא סף המעבר העצבי,אך עיקר עניינינו הוא עדיין תהליכי החשיבה הגבוהים יותר -ההכרה והזיהוי. איך נוצרת אצל היונק התחושה כי אכן נוצרה ההתאמה בין העירור הפנימי ובין המושג הטבוע בקורטקס והתקיים אכן תהליך זיהוי של המושג הפרימיטיבי? הדבר ינבע משני מקורות עיקריים:המקור הראשון הוא פוזיטיבי מעיקרו,בקורטקס הקדום יתעורר המושג הפרימיטיבי במלואו,יחד איתו יתעורר הזיכרונות הקשורים אליו,סכמות של אינטראקציה עם האובייקט,מאפיינים מרחביים ותחושתיים של האובייקט,ותחושות כולל תחושות קיומיות שהתעוררו ביחס אליו בעבר. דבר זה לכשעצמו עשוי להיות בסיס מספיק לקבלת החלטה על היערכות מתאימה ביחס לאותו האובייקט,ולעיתים אף לביצוע הפעולה ברמה כמעט מיידית. המקור השני לתחושת הזיהוי של האובייקט הוא מקור הקשור להפחתה של תחושת חרדה ומתח,שהרי התשומות מהאזורים הלימביים הבסיסיים שוב אינן תת סיפיות ואינן מובילות יותר לעוררות אוטונומית מעיקה,אלא הן עוברות את סף ההפעלה וגורמות לפעילות עצבית קורטיקלית ורצונית בלבד,משמע שחזור זיכרונות ופעולות מתלוות בלבד. זהו בין השאר אחד ממקורות המוטיבציה העיקריים שיש ליונקים לביצוע פעולת הסריקה בקורטקס המובילה לזיהוי של גרייה עם מושג פרימיטיבי המוטבע בתוכו. הדבר מפחית תחושות קשות של חרדה ומתח ומגביר תחושות של שליטה וקומפיטנטיות. ניתן אכן לראות כי יונקים כגון כלבים וחתולים סורקים כל הזמן את סביבתם ומנסים ליצור תהליך של זיהוי מושגי פרימיטיבי. כל עוד לא התבצע הזיהוי או השקלול של קומפלקס המושגים הפרימיטיביים ניתן לראות כי החיה דרוכה ומתוחה,ברגע שהתבצע זיהוי או שקלול ברור יהיה מעבר מיידי לייזום פעולה מוגדרת המעידה על הכרה וזיהוי או תחושת נוחות ורוגע יחסי עם ירידה בדריכות.
אם מדובר במערכת שהיא משוכללת יחסית ומספיקה לצורך הערכת גירוי ופעולה מושכלת כלפיו,מדוע היא אינה מספיקה לנו כבני אדם? כבני אדם אנו לא רק מגיבים על גירויים בסביבתנו,אנו יכולים לדמיין גירויים וליזום חשיבה הקשורה אליהם,אנו יכולים לשחזר גירויים דרך הזיכרון,אנו מסוגלים גם לחשיבה מופשטת שעיקרה עירור סמלים וחשיבה עליהם באופן שכולו מסומל. נראה כי קפיצה התפתחותית זו נבעה בין השאר מצרכים אבולוציוניים לשיתוף פעולה מורכב,העברת אינפורמציה מורכבת ושימוש בכלים,כולל כלים מופשטים מושגיים. אנו כבני אדם נדרשים להתנהגות חברתית מורכבת שאמורה להתבסס על קודים חברתיים ותחכום ולא על אינסטינקטים. אנו חושבים ומתקשרים בעזרת סמלים,ובנוסף איננו מגיבים בלבד על גירויי הסביבה אנו עסוקים כל הזמן באופן יזום בחשיבה ודמיון רצוניים שמטרתם היא שכלולם של המושגים שלנו והידע שלנו על העולם. אנו בכל אופן לא מוכנים להציב את עצמנו כמו היונקים במצב מתוח של דריכות מתמדת וסכנת השלטות על ידי אימפולסים,אנו שואפים למצב של שליטה וידיעה רבים יותר. מתוך חוסר הבהירות שקיים במציאות הסובבת אותנו תמיד והאיום המתמיד שקיים הן על שלומנו הפיזי,הן החברתי ,הן המעמדי תעסוקתי והן איום על עצם השליטה שלנו על עצמנו ועל שליטתנו בכל היבט אחר בקיומנו עולה בנו תדירות הצורך לחקור את העולם על מנת לגבש בתוכנו מושגים שלמים יותר הן על עצמנו והן על העולם הסובב אותנו(תורת הגשטלט מסבירה זאת כצורך בסיסי בהבניה). משום שחוסר וודאות יוצרת בנו הרגשה של חוסר נחת וחוסר שליטה אנו נוטים לאסוף ולצבור ידע נוסף על האובייקט,משמעויותיו ורגשותינו כלפיו באמצעות הניאו קורקטקס מתוך תהליך (מסומל,קוגניטיבי ולרוב ורבאלי) ההופך מושג פרימיטיבי למושג בשל. דבר זה אכן מוביל לשליטה קוגניטיבית על החשיבה ובסופו של דבר לאפשרות להגבה המאופיינת בשיקול דעת ויכולת עיכוב ושליטה משמע להגבה קוגניטיבית מעיקרה או קוגניטיבית משולבת ברגשית כלפי אותו הגירוי. התגובה במקרה זה היא בדרך כלל מעוכבת ובמקום שהגירוי יוביל מידית להגבה אינסטינקטיבית או אימפולסיבית הרי שלאחר העיבוד הראשוני בהיפוקמפוס,באמיגדלה ובקורטקס הקדום הוא עובר לניאו קורטקס לקישור מסלולי ועיבוד נוסף הכולל שיקול דעת לגבי משמעותו ודרך ההגבה השקולה והאופטימאלית כלפיו. המושגים הבשלים מובילים בסופו של דבר ליכולת דמיון,לעיכוב תגובה,שיפוט ושיקול דעת ?ויכולות אילו מדגישות את העליונות האבולוציונית של העיבוד בניאו קורטקס. התפתחות זו אפשרה אופני סימול,תקשורת,שפה, חשיבה מתקדמת,שימוש בכלים ואופני שיתוף חברתי מורכב אשר לא נודעו קודם לכן בעולם החי מעולם.
אם ניקח יונק טיפוסי לעומת בן אדם,ונדמיין התמודדות ביניהם,ניווכח כי לעומת היונק הפועל באופן דחפי ,הרי האדם פועל תוך תכנון,באופן קבוצתי ותוך שימוש במכלים שונים,כך תוצאת ההתמודדות תהיה בדרך כלל לטובת האדם גם אם מדובר בהתמודדות עם חיות חזקות וגדולות ממנו בהרבה כגון הפיל או האריה. שכלול השימוש בשפה,השימוש בכלים ובסמלים והפעלת יצירתיות ושיקול דעת התאפשרו אם כן רק בזכות התפתחות הצמרת המוחית החדשה,קליפת המוח הקרויה גם בשם הניאו קורטקס שעטפה במעין מעשה מרכבה את המערכת הלימבית(רגשית) על הקורטקס הקדום שלה ,ומתחתיה את המערכת הבסיסית אינסטינקטואלית,שבסיסה בגזע המוח וקרויה גם המוח הזוחלי(או מוח האף הקדום). הניאו קורטקס משמש אם כן כמעין בלם מרסן ומעדן של העוצמה האמוציונאלית או דינאמית תנועתית של הפעלה איסטינקטואלית או דחפית,כך ניתן להסביר את העובדה כי מתן משמעות,תובנה ומודעות בדרך כלל תורמים להשקטת הגבות יתר מטרידות ומעיקות אשר נחשבות ללא בשלות,מופרעות או נוירוטיות ולהיותנו אדקווטיים וקומפטנטיים יותר. לעיתים ההשקטה מתבצעת באופן טבעי ונוח יחסית באמצעות מנגנונים של עידון ואינטגרציה,לעיתים אנו בולמים ממש בכוח (דינאמי)מושגים פרימיטיביים אשר מאיימים על שלמות העצמי ,הדימוי העצמי והחברתי או תפיסת עצמנו כמצפוניים ומוסריים. בלימה זו יוצרת אפקט דומה לזה של הפעלה תת סיפית ולעיתים קרובות אפילו בעוצמה גבוהה ביותר,מעיקה ויוצרת סימטומים,שכן מדובר בדרך כלל בדחפים רבי עוצמה ובסיסיים ביותר של תקיפה,בריחה ,קיפאון,סקס או בכי ופריקה רגשית אינטנסיבית. הדבר מוביל לפעילות אוטונומית נמרצת ביותר אשר בהיעדר פעילות פורקת תצטייר בדרך כלל כהתקף חרדה,סימפטום אשר פרויד קישר להדחקות. אפשרות אחרת היא שדחפים תוקפניים או מיניים אסורים יובילו לחשיבה אובססיבית. במקרה זה הדחף התוקפני לא יוכר במלואו או יפורש כלפי האובייקט המקורי,אלא יקבל צורה של מחשבות תוקפניות או מיניות אמורפיות ואגו דיסטוניות. ניתן לומר כי הגירוי הגולמי אינסטינקט ואלי מאבד בהדרגה את עוצמתו והופך לנשלט יותר וישיר פחות ,בהתחלה כאשר הוא הופך לדחף ולאחר מכן כאשר מעובד בניאו קורטקס וכך הוא הופך לתהליך של מחשבה ושיקול דעת.
למוח ישנה אם כן מוכנות ונטייה ללמידה ,משמע נטייה להרחיב את המסלולים הראשוניים האינסטינקטואליים והדחפיים ולקשר אותם למאפיינים ותכונות נוספות של האובייקט. כל חיינו מתקיימת בנו למידת מושגים מתמדת,משמע תהליך יצירת ,עיבוי וחידוד המושגים דרך קישור מושגים פרימיטיביים מהמוח הלימבי עם מסלולים מעניקי משמעות ותוכן כגון ייצוגים,סמלים,רגשות,זיכרונות שונים והיסקים קוגניטיביים שונים המתקיימים בניאו קורטקס וכך יצירת מושג בשל שהוא למעשה קומפלקס ניאו קורטיקאלי מתקדם. מוחנו,אם כן,הינו מעשה מרכבה לא רק ברמה המורפולוגית שלו אלא גם ובייחוד ברמה הפונקציונאלית שלו,גירוי המקור עובר אם כן מספר דרגות עיבוד וקישור. במקום לקשר בדרך כלל ישירות בין מסלולי קליטה חושית לבין פעולה אינסטינקטיבית או אימפולסיבית, הוא מקשר מסלולי קליטה חושית (אבות מושג ומוצגים אחרים)קודם כל עם הפעלות אינסטינקטואליות ואוטומטיות אחרות, לאחר מכן מועברות הפעלות אילו למערכת הלימבית שם נוצרים מושגים פרימיטיביים והפעלה של מסלולים דחפיים, ואינטואיטיביים. אך בכך לא מסתיים סיפור המרכבה שכן מסלולים מורכבים אילו מגיעים בהמשך, עם התקדמות תהליך העיבוד, אל מסלולים מקבילים בניאו קורטקס וכאן הם מתקשרים למסלולים נוספים ייחודיים לניאו קורטקס שבעיקרם הם הכרתיים וקוגניטיביים . מסלולים אילו מאפשרים לנו עיבוד ובלימה של הפעלה מיידית (אינסטינקטיבית, אימפולסיבית או דיחפית) ויצירת הגמוניה ושליטה של החשיבה,שיקול הדעת והלמידה על מערך תגובותינו ותחושותינו שרק חלק קטן מהן באות לידי ביטוי התנהגותי ישיר. זהו למעשה השלב אשר בו מושג פרימיטיבי הופך לבשל וזהו גם השלב שבו נוצרת בנו חוויות הזיהוי,ההכרה ,התפיסה והתודעה בהן נתמקד בהמשך.
מתוך כך נוצרים במהלך השנים מסלולים מורכבים משלושה סוגים עיקריים :אילו הקדומים אשר אנו מכנים בשם מוצג מכוון או אב מושג,אילו הקשורים להתנייה מכונים מושגים פרימיטיביים ואילו הנלמדים ומעובדים אשר אנו מכנים בשם מושגים בשלים. כאשר אנו קולטים מוצג נוצר קומפלקס סימולטאני וסינכרוני בכל "המוחות" אשר מרגע שבו הוא נוצר כיחידה מקושרת הוא מוער כולו כמכלול כל פעם מחדש באופן אוטומאטי יחד עם עירור המסלול הראשוני של המוצג הן במוח הזוחלי,הן כקומפלקס מתקדם יותר במוח היונקי והן כקומפלקס מורכב ומקבילי בניאו קורטקס במוח האנושי,העירור הסינכרוני יוצר מצידו גם את רמות החוויה לסוגיהן,אינסטינקטיבית,דחפית והכרתית. באשר למושגינו הבשלים ,חלק מקומפלקסים אילו נושאים משמעות אישית וקשורים למשמעות הייחודית והרגשית של המושג בתודעתנו,ואילו הם גם הזיכרונות האישיים של כל אחד מאיתנו הקשורים לאובייקט זה. ישנם גם מסלולים קוגניטיביים נוספים הנמצאים בחלקי מוח ניאו קורטיקאליים וקשורים לסמלים שונים המאפשרים יכולת הסקה,הפשטה,הגדרה וכיו"ב הקשורים למושג . חלקם נלמדים בדרך תרבותית וכוללים ידע אינטר סובייקטיבי הקשור ללמידת הגזע בכללותה,חלקם נלמדים באופן חוויתי אישי. מסלולים מושגיים וחשיבתיים אילו נוצרים,כאמור, בחלקים היותר חדשים,שנוצרו בשלבים מתקדמים יותר של מסענו האבולוציוני,חלקים שנמצאים בתוך אותה צמרת עוטפת חדשה הנקראת בשם הניאו קורטקס. כאמור,בניאו קורטקס מתבצע תהליך עיבוד מורכב של המסלולים המגיעים אליו ובמקום פעולה בהחלט יכולים להופיע תהליכים מתקדמים כגון הרהור,שיפוט ושיקול דעת כתוצאה מלמידה,דמיון,חשיבה,מודעות,אפיון רגשות,סימול, הבעה מילולית וכיו"ב. הניאו קורטקס התגבש למעשה במהלך התפתחותנו האבולוציונית בעיקר לצורך מטרה זו משמע לאפשר לנו תגובות מושכלות,שקולות ומתוחכמות במקום דרך ההגבה המיידית האינסטינקטיבית או הדחפית שהייתה שלטת אצל אבותינו הקדומים מאוד קודם לכן(תחילת התפתחות הקורטקס ביונקים היא לפני כ100 מיליון שנים,הניאו קורטקס לעומת זאת שייך למאות אלפי השנים האחרונות בלבד ולכן נקרא הצמרת החדשה). ההפרדה בין הקורטקס הקדום לבין הניאו קורטקס היא מעט מלאכותית,שכן הניאו קורטקס הוא בסופו של דבר מעין שלוחה או הסתעפות מעובה ומפותלת של הקורטקס הקדום.
נשאלת השאלה איך קרה ומה אפשר את הקפיצה האבולוציונית המדהימה שהובילה ליצירת הניאו קורטקס שלנו ומתי זה קרה? על פי ספרו המרתק של מרווין האריס,"בני מיננו" היו בהקשר זה מספר שלבים מקדימים: השלב הראשון שחל לפני כ3 מיליוני שנים היה שלב המעבר אל החוליות המקדימות של בני מיננו,פרימאטים בשם האוסטרלופיטקוסים שהיו הראשונים שהילכו חלק מהזמן זקופים ונאלצו עקב אילוצי אקלים(שהתחמם והפך יבש יותר) ודלדול היערות שופעי הפרי ,לצאת לפחות בחלק מהזמן מן היערות המדלדלים אל הסוואנות היבשות של אפריקה הקדומה,בכדי למצוא שם את מזונם והנישה האבולוציונית שלהם. הם היו עדיין פרוותיים ,גובהם היה כמטר אחד ונפח מוחם היה פחות ממחצית מנפח מוחנו. נשאלת השאלה ממה הם ניזונו והתשובה היא כנראה שילוב של ליקוט לקט,חפירת שרשים ציד חרקים או חיות קטנות ואכילת נבלות. ישנם רמזים לכך שתקופה קשה זו,עם האילוצים לשימוש ראשוני במכשירים הובילה לתהליך אבולוציוני מואץ עם עלייה מסוימת בנפח המוח וביכולות האינסטרומנטליות. לפני כ2.5 מיליון שנים החלו האוסטרלופיטקוסים לייצר כלי חיתוך וקיצוץ משברי אבנים,הם עשו זאת כנראה באמצעות הטחת שתי אבני צור זו בזו. אחת מן האבנים שימשה כבסיס והאחרת כפטיש,שתי האבנים נשברו והותזו בדרכים שונות ושתיהן הפכו שימושיות למטרות שונות. בהדרגה מתוך האילוץ להשתמש במכשירים אילו התפתח מן האוסטרלופיטקוסים גזע ההומו הביליס(זריז הכפיים)שמוחו היה גדול בכ30% מזה של אבותיו הקדומים. ההביליס עדיין לא הילך זקוף רוב הזמן,קומתו הייתה עדיין נמוכה ואצבעותיו ובהונותיו מעוקלות. הדבר מלמד על כך שעדיין היה אוכל נבלות,שרשים ולקט ולא צייד מיומן של מרדפים. ההומו ארקטוס הראשון הופיע רק לפני 1.6 מיליון שנים,הוא היה אולי יותר גדול ונבון מאשר ההביליס ,הילך זקוף ואף רץ ,אך הדבר המדהים הוא שלמרות התפתחותו מערכת הכלים שלו נותרה ללא שינוי למשך 1.3 מיליון שנים נוספות,ללא עדות אפילו לשימוש נשלט באש ,יתכן ונוספו אצלו אשפות עור מתכלות לנשיאת אבנים אך לא מעבר לכך. הרשומות הארכיאולוגיות הקונסיסטנטיות מאותה תקופה טוענות בתוקף כי לאבותינו אילו לא הייתה היכולת ליצור סמלים או רישומים כלשהם ואפילו לא לפתח את השימוש באש. פתאום לפני כ300,000 שנים נוצרה קפיצה אבולוציונית קוונטית מדהימה,נוצר תוך האצה מרשימה ,קצרה ביותר ודורשת הסבר, הגזע החדש של ההומו ספיינס (האדם החושב)עם מוח שנפחו הגיע לגודל המדהים ועצום של 1.5 ליטר(גדילה של כ50% במסה בתוך תקופה של כמעט אפס זמן בסדרי גודל של זמן אבולוציוני). החלה תקופת האבן שהתאפיינה בהתפתחות מסחררת של ייצור הכלים והשימוש באש,של ציורי מערות והתפתחות מסורות של ידע,שימוש בסיגנלים ובסמלים והתפתחות תרבותית. מאז נדרשו לאבותינו פחות ממאה אלף שנים בכדי להפוך מחברת ציידים ומלקטי לקט לחברה החקלאית והבתר תעשייתית שנוצרה פתאום,יש מאיין, בחלקי עולם נרחבים. חשוב להסביר כי הפעלת מוח כזה גדול ופעיל היא יקרה ביותר במונחים אבולוציוניים שהרי מוח גדול מעמיד דרישות גבוהות במונחים של אספקת אנרגיה ודם מן הגוף. במצב פעילות רגיל המוח שלנו משתמש ביותר מ20% מכלל האנרגיה והחמצן שלנו!. חשוב גם להבהיר כי גם אם אכן הייתה נוצרת קפיצה קוונטית שכזו בנפח המוח אין היא יכולה להפוך לפונקציונאלית אלא בתוך דורות רבים, במהלכם תיחשב אך ורק למעמסה. אם כן,לפחות בהתחלה היה כאן לכאורה לא יותר מאשר סרח עודף מוטציוני שסופח מקרית לקורטקס הקדום והגדיל אותו עד לכדי מימדים לא סבירים וזוללי אנרגיה למכביר. סביר אם כן שגם אם הייתה נוצרת באופן מקרי מוטציה המכפילה נוירונים או תאים בקורטקס הקדום או יוצרת בדרך אחרת תאים עודפים , הרי שהיא הייתה מוכחדת על ידי כוחות הברירה הטבעית די מהר אלא אם כן הייתה תורמת באופן שהוא כמעט מיידי לשרידה ולרבייה.
מהו אם כן יתרונו של מוח מעובה מסוג זה בהיבטים אבולוציוניים מיידיים? קונארד פיאלקובסקי חבר הוועדה לביולוגיה תיאורטית אבולוציונית באקדמיה המדעית של פולין,הציע לכך הסבר מרתק:מוח רב גיבויים ומאסיבי זה היה הכרחי לצורך התמדה במרדפי התשה של צייד למרחקים ארוכים,עד לקריסת הניצוד בחום היום היוקד והחשוף של הסוואנות של אפריקה וזאת ללא קריסה לתוך מצבי ערפול ועילפון של הציידים. תאי המוח רגישים יותר לעומס חום מאשר תאיהם של האיברים האחרים,התמוטטותם גורמת לטשטוש קוגניטיבי,לעוויתות,לשבץ ואף למוות(זה סיכון אורב לחיות בעונות חום). אם נתונה מערכת שרכיביה נוטים להתמוטטות ,אפשר להגדיל את שרידותה וגיבויה בכך שמגדילים את מספר הרכיבים הממלאים את אותו התפקיד או את מספר הקשרים ביניהם. יתכן מאוד שמוטציה כלשהי ,שאת מהותה יש עוד לחקור, גרמה לכך שמוחו של הספיינס הכיל כמות עודפת של תאי קורטקס מרושתים שהברירה הטבעית העדיפה אותם כאמצעי להשגת תפקוד אל כשל בתנאי עומס חום כבדים כגון אילו הנוצרים בעת מרדפי התשה אחר טרף שהתמשכו למרחקים ארוכים בתנאי החום היוקד של הסוואנה האפריקאית. יש לציין כי האדם המודרני הינו איטי בריצה למרחקים קצרים ביחס לרוב בעלי החיים. הזריזים שבנו, במקרה הטוב מגיעים לכ30 קמ"ש,לעומת 60-120 קמ"ש להולכי על 4. אבל כשמדובר ביכולת להתמיד בריצה למרחק ארוך כגון המרתון,או אפילו מרחקים של מאה קילומטר ויותר מסוגל האדם להאריך בריצה רציפה יותר מכל בעל חיים אחר! נדמיין לרגע הומו ארקטוס ציידים הרודפים אחר אנטילופה קדומה בסוואנה האפריקאית. הם מצוידים בחניתות עץ ובאבני צור,יתכן והצליחו אפילו להפתיע את החיה ולפגוע בה ואף לפצעה באמצעות יידוי אבנים גדולות ומחודדות או חניתות בשעה שרבצה או שתתה. החיה הפצועה עדיין בורחת במלוא כוחה.הציידים עוקבים אחריה באמצעות יתרון גובהם בעת עמידה,ראייתם החדה התלת מימדית המרחבית ויכולתם להתחקות אחר עקבותיה. הם רצים ללא הפסקה,עליהם להגיע אל החיה הפצועה לפני שתספיק להסתתר במקום מבטחים או שתילכד או תיאכל על ידי חיות טורפות אחרות. יתרונם של אבותינו על חיות אחרות בכל הקשור למרדף אינו קשור למהירותם או לכוחם הדל יחסית,הוא מתבסס בעיקר על היותם בעלי מנגנונים לויסות החום והתגברות עליו. ההזדקפות והגביהה ,מבנה הגוף הצר והמוארך, השלת הפרווה ויחד עמה התרבות בלוטות הזיעה על כל העור וגדילת האף אפשרה להם פליטת חום רבה בייחוד בעת הריצה שיצרה משב רוח קבוע על עורם(רק בראשנו יש שיער להגנת המוח מהשמש הקופחת). מסתבר שכל השכלולים האלו לא הספיקו עדיין בחום המתיש של אפריקה,ולכן שכלול מוטציוני נוסף שהתבטא בשכפול חלקים קורטיקליים של המוח ועיבויו התקבל בברכה. גיבוי זה של המוח אפשר המשך פעילות במצב בו גם החיות החזקות קרסו מהחום. גיבוי המוח אפשר אם כן יותר מזון מן החי ,מזון עשיר בחלבונים ובאנרגיה,וזאת בתקופת יובש אשר בה רבים מתו ברעב, פשוטו כמשמעו ,וכך הפך ליתרון אבולוציוני בולט.
ואיך דבר זה יכול להסביר את ההתקדמות המטאורית ביכולות החשיבה וההמשגה ? על פי האריס ייתכן וניתן לגזור גזירה שווה בין השיפור שהוכנס בהדרגה בעיצוב מחשבים והפונקציות שלהם לבין התמורות שחלו במוח האנושי בטרום תקופת האבן וההיווצרות ההדרגתית של התפקודים החדשים שהתאפשרו בו(תוך כמאה אלף שנים) כתולדה לאו דווקא צפויה או מתוכננת של שינויים מוטציוניים אילו. בתחילה עיצבו מהנדסי המחשב מעגלים שפעלו באופן טורי(ליניארי)המכונות קיבלו לטיפולן בעיות שפורקו לסדרה רצופה של שלבים,שיש לבצעם זה אחר זה(תרשים זרימה) ככל שנבנו מכונות מורכבות יותר בעלות יותר טרנזיסטורים ומעגלי זיכרון קטנים ורבים יותר ,וככל שהמרחקים בין המרכיבים קטנו בכדי להחיש את מהירות הטיפול,כך יכלו המכונות לפתור בעיות ליניאריות מורכבות יותר. בסופו של דבר הבינו המתכננים כי סוגי בעיות מסוימים כגון זיהוי והשוואה,תרגום שפות והנחיית רובוטים המסוגלים ללמוד ,הינם מעבר לתחומו של העיבוד הליניארי. החל מכאן רוכז המאמץ בקישור והשוואה בין מספר מעגלים טוריים,שכל אחד מהם מעבד סימולטאנית את הפיתרון מהיבט אחר של הבעיה,צורה זו נקראת בשם עיבוד מקבילי. יתכן וגם במוח האנושי חל תהליך התפתחות מקביל שבו שכלול וזירוז העיבוד הטורי,יחד עם ההכפלה של מסלולי נוירונים אפשרו את המעבר מתהליך טורי של המושג הפרימיטיבי הבנוי על התניות,לתהליך המקבילי של המושג הבשל המתקשר אל מאפיינים קונקרטיים ובמקביל לכך גם אל מאפיינים סמליים,תהליכי חשיבה וכיו"ב. התהליך התאפשר באמצעות היווצרות הניאו קורטקס המורכב והמרושת- משכן הסמלים והקוגניציה ,בנוסף ומעבר לקורטקס הקדום -משכן המושגים הקונקרטיים והפרימיטיביים. הניאו קורטקס הינו גם המוח הקוגניטיבי,מתוך תהליך חשיבה דיאלקטי ניתן להסיק כי אין כאן לא מוח פשוט ודיכוטומי בדומה למוח הלימבי המבוסס על מרכזי עיבוד ביניים וקורטקס המקושר אליהם,ומצד שני לא מדובר כאן על קורטקס בלבד. מה שישנו כאן הוא ריכוז אדיר של חומר גנגליוני מרוכז אפור שכולו יכול לשמש מעצם טיבו כקורטקס,אך הוא מתחלק פונקציונאלית למרכזי עיבוד ביניים ולצומתי סינון והחלטה,מורכבות החומר וצפיפותו משמשת לגיבוי פונקציונאלי אך גם יכולה גם לאפשר הטבעות מורכבות המאפשרות הבחנה בין דמות לרקע בתוכן,כלומר בין עיקר לטפל,מהותי ושולי. ישנו כאן אם כן קורטקס מוחי -קורטקס רב שלבי המתפקד כמוח שלם,או מוח קורטיקאלי.
המבנה הרשתי הצפוף של כל המוח הקוגניטיבי,שעשוי כריבודי קורטקס, מאפשר אם כן שתי פונקציות עיקריות שאינן קיימות או כמעט אינן קיימות במוחות הנמוכים יותר. א.הבחנה בין דמות ורקע,ואפשרות לאנלוגיה על פי מהות בלבד שיוצרת תחושת דמיון ומאפשרת תהליכי הבנה,דמיון,סימול,המשגה מתקדמת המבוססת על הבנת מהות וכיו"ב. ב.היכולת של רבדים שונים המצויים לכאורה עדיין בתחום של מעבדי הביניים לשמש בתפקיד קורטקס מסנן ושוקל לגבי המידע המגיע אליהם מרבדים עמוקים יותר בתוך אותם מרכזים עצמם,הדבר מאפשר עיבוד רב שלבי המבוסס על זהות או דמיון,ותהליכי קבלת החלטות מורכבים הדומים לתרשים זרימה של מחשב,אשר בהם כל החלטת ביניים מוקדמת קובעת למעשה את שלבי החשיבה וקבלת ההחלטות העוקבים לה. כל זה דומה לתרשימי הזרימה המייצגים את הבינה המלאכותית ותהליכי החשיבה של המחשב המאפשרים לו כיום אפילו לשחק שחמט ברמה מדהימה. למעשה תרשימי הזרימה של המחשב הם פרי מוחנו,ומתאפשרים רק בזכות המורכבות של ההטבעות ותהליכי החשיבה וקבלת ההחלטות הרב שלביים ואפילו המרושתים שיכולים להתבצע רק במוח הקוגניטיבי שכולו עשוי למעשה במתכונת של ניאו קורטקס אחד גדול. פירוט תהליכים מורכבים אילו הוא מעבר למטרת מאמר כללי זה ,אך אשמח לפרט בעתיד.
איך זה יכול להיות שהשינוי הגנטי נברר בתחילה כברירה טבעית לצורך עמידה בעומסי חום ופתאום הוא משמש למטרות שהן שונות בתכלית? מסתבר שמטבעה ,הברירה הטבעית אכן פועלת לעיתים מזומנות על סמך עיקרון זה:היא משתמשת במבנים אשר נבנו לצורך פעולה מסוימת כבסיס לשינויים וגיבושם לכלל מבנים חדשים אשר יבצעו בעתיד פעולות שונות בתכלית. הריאות היבשתיות התפתחו,למשל,משלפוחיות ששימשו את הדגים הקדומים לצורך ציפה. כנפי הציפורים התפתחו מרגליהם הקדמיות של דינוזאורים אשר החלו להלך על שתיים ולנתר מעץ לעץ.גפיים אילו שימשו קודם לצורך אחיזה,אח"כ לדאייה ולבסוף לתעופה. יתכן מאוד וגם מוחנו החושב וממשיג התפתח במקרה מתוך שינויים מוטציוניים שהשתמרו דווקא מתוך הצורך להתמיד במרדפי התשה מרתוניים בסוואנות בתקופת יובש ומחסור. בהדרגה התחוללו בו תהליכים חדשים שלא התקיימו קודם לכן מעולם ,תהליכים של דמיון וזהות מקביליים ,רשתיים ורב שלביים שאפשרו קפיצה מדהימה ביכולת החשיבה והדמיון. האריס מציין כי ייתכן ותיאוריה דומה יכולה להסביר את ההתפתחות המדהימה גם כן (אם כי פחות משלנו)של היונקים הימיים המופלאים,כגון הדולפינים או הלוויתן הקטלן ,המהווים פרימאטים הידועים בתקשורת חברתית מורכבת ויכולות למידה מרשימות. הבעיה האבולוציונית שניצבה בפניהם הייתה המחסור בחמצן וקריסת המוח בעת שחייה ממושכת מתחת לפני המים ,פעולה שנדרשה מהם לצורך צייד,הזדווגות,אכילה וכיו"ב. גם אצלם ניתן לראות מוח מעובה לצורך מערכות אל כשל שהפיק תוצרי לוואי מהפכניים.
לסיכום-המעבר ממוצג או ממושג פרימיטיבי למושגים החדשים והמסומלים הוא כנראה המעבר החשוב ביותר בהתפתחותנו ובהתפתחות החיים על פני כדור הארץ בכלל,ומוזר לחשוב כי הוא קרה כמעט במקרה מתוך מוטאציה עיוורת (ללא הפריית בני אלים). תימוכין נוספים לתיאוריה זו של אל כשל מצויים כנראה באדם הניאנדרטלי שהוא המקביל של הספיינס שהתפתח במקביל לקרו מאניון(אבותינו הישירים) אך עבר בשלב מוקדם לאירופה הקרה. מסתבר שהוא היה הרבה פחות מפותח במונחים של חשיבה ודמיון,וייתכן מאוד והדבר מתקשר לכך שהתפתח בתנאים קרים ולא בתנאי עומס חום כמו המקביל האפריקאני שלו. תנאים קרים אילו יצרו בעיקר מחסור חריף באנרגיה ואיום של התקררות הגוף עד כדי קיפאון או מחלות ומתוך כך עודדו פחות את שימור עיבוי המוח עד כדי שכלולו והכשרתו ההדרגתית לתפקודי על ומאידך עודדו יותר התפתחות שרירים ומסת גוף. מעניין שלמרות כוחו הפיזי הרב הוא הוכחד עד מהרה במאבק מול הקרו מניון המפותח יותר,מסתבר שבכדי להיכחד אתה לא צריך להיות גרוע,די בכך שאתה טוב קצת פחות.
נסיים גם פרק זה עוד בטרם הבהרנו את מהות ודקויות החוויה וההתפתחות האנושית. בפרק זה הסברנו כיצד נצרבים הזכרונות,כיצד נוצרים המושגים,מהו תפקיד הקורטקס הקדום ותפקיד הניאו קורטקס,ובזכות מה התבצעה הקפיצה האבולוציונית המדהימה אל הניאו קורטקס ואל החשיבה האנושית והמושג הבשל. בפרק הבא והמסכם נסביר כיצד נוצרים המושגים האנושיים וכיצד נוצרת החוויה האנושית לסוגיה,זיהוי,הכרה,הבנה,תפיסה, מודעות וכיו"ב. אנו מתנצלים על מורכבות ואריכות מאמר זה:למרות שאנו מנסים לכתוב באופן כללי ,פשוט ובהיר ככל האפשר,עדיין מדובר כאן בנושא שהוא סבוך ומורכב מאין כמוהו שמן הסתם עוד יכתבו עליו ספרים רבים,אחרי הכול מדובר כאן במבנה המשוכלל,המורכב והמתוחכם ביותר על פני כדור הארץ-המוח האנושי.
